<h1>נ' ע"ב</h1>
<h2>דף לט:</h2>
לר' יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אינייקי וסתמא כר' מאיר. משמע הכא דר' יוחנן חייש למיעוט כדאסיק לעיל בפירקין [ל"ד ע"ב]. ותימה דבפ"ק דחולין [ה' ע"ב] אמר דר' יוחנן אכל שחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים כדאמר התם [חולין ו' ע"א] גבי ר' מאיר דגזר על יינם. וי"ל דאיכא סתמי טובא דלא חיישי' למיעוט. ועוד הכא סתם ואח"כ מחלוקת הוא, בריש כל הצלמים [מ' ע"ב] פלוגתא דר' מאיר ורבנן. ומיהו עוד קשה דבפ' הלוקח בהמה [בכורות כ"ד ע"א] גבי ההיא דראה חזיר כרוך אחר רחל, משמע דר' יוחנן אית ליה הלכה כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה מן הגוי פטורה מן הבכורה דלא מרחמא אלא א"כ ילדה, אבל מטעם רוב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד בהדה דחזינן דמרחמא ליה ומניקתו. אלמא חייש למיעוט חולבות אף שאין יולדות. וכי תימא משום דאיכא חזקה בהדי מיעוט שהיא בחזקת שלא ילדה, גבי שחיטת כותי נמי איכא חזקה בהדי מיעוט כי היא בחזקת שלא נשחטה. וי"ל דאין להחזיק כל הכותים ברשעים אלא הרשע לבדו. ומיהו עוד קשה דבפ' י' יוחסין [קדושין פ' ע"א] משמע גבי רוב תינוקות מטפחים דר' יוחנן סבר כרבנן דקאמר ב' דברים אין בהם דעת לישאל ועשאום חכמים כמי שיש בהן דעת לישאל. וי"ל דלעולם בדיוקא דמילתיה דרשב"ג לא סבר ר' יוחנן כוותיה, דמשמע דמיפטר מטעם דלא מרחמא להניק אלא א"כ ילדה מכלל דחלב אינו פוטר. אלא בעיקר מילתיה הוא דפסיק כוותיה, (מ)דלא מרחמא אלא א"כ ילדה. ונפקא מיניה היכא דחזינוה דהוה לה חלב קודם לידה, דההיא לא מיפטר מטעם חלב אי לאו טעמא דלא מרחמא. ולפי זה אפשר דאף רשב"ג סבר חלב פוטר. ותדע דאי ס"ל לרשב"ג חלב אינו פוטר אלא דחייש למיעוט, ובריש כל הצלמים [מ' ע"ב] משמע דלא חייש למיעוט דלא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר' מאיר מטעם דחייש למיעוט.
ומיהו בזה רגיל ר"ת לתרץ דלמיעוט חולבות חייש משום דאיכא חזקה בהדיה שהיא בחזקת שלא ילדה. ומתוך כך פוסק ר"ת דאע"ג דקי"ל כרבנן דלא חיישי' למיעוט מדפריך בפ"ק דחולין [י"א ע"ב] ור' מאיר דחייש למיעוט היכי אכיל בשרא, מדקאמר לר' מאיר ולא קאמר היכי אכלינן בישרא, משמע דלא קי"ל כר"מ. וכל י"ח טרפות נמי דלא בדקינן סמכינן ארובה, מ"מ למיעוט דאיכא חזקה בהדיה חיישי', מדפסקינן כרשב"ג בפ' הלוקח בהמה [בכורות כ"ג ע"ב], ואפי' לא קי"ל כר' מאיר דמטהר בההיא דרוב תינוקות מטפחים מטעם סמוך מיעוטא לחזקה, להחמיר מיהא חיישינן. והא דסמכינן בפ"ק דחולין [ג' ע"ב] ארוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ולא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת בחזקת שלא נשחטה, ההוא רובא מצוי הוא דשכיח טובא, כעין שמצינו בריש גיטין [ב' ע"ב] ואפי' לר' מאיר דחייש למיעוט סתם ספרי דדייני מגמר גמירי, והמיעוט לא שכיח ולא חייש ליה ר"מ כדאמר בר"פ בנות כותים [נדה ל"ב ע"א]. וכן י"ל בההיא [יבמות קכ"א ע"ב] דמים שאין להן סוף דדיעבד אשתו מותרת, ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש. ומה שהחמירו שם לכתחלה, משום חומרא דאשת איש, וגוסס נמי לא אזלינן בתר רובא להעיד עליו להשיא את אשתו. וגם בההיא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי דאיכא רובא וחזקה להיתר חיישי' למיעוטא להחמיר לפי גר"ח בפ"ב דקידושין
